הציורים של יערה אורן, ובמיוחד הציורים המופשטים שלה, עולים על גדותיהם. הציור גולש, ההפשטה שופעת, והצבע מרווה את צימאון העיניים. בדרך כלל אין בהם דבר מה של ממש מלבד היותם ציוריים עד תום. אפשר למשל לאתר ביניהם קבוצת
ציורים ים תיכונית, מקבץ חורפי, סדרה אוורירית או אחרת הבעתית; להתרשם מיחסי הקו-כתם בבחינת מלודיה והרמוניה, ממניפת הצבעים העשירה, ממלאכת בניית המחבר העדין של הקומפוזיציות; להבחין בפן המתיילד, בנטייה המתונה לפריעת
הסדר ובהליכה של הציור אחר עקרון העונג; להעריך את ניסוח שפת המכחול האישית, וסימון נתיב “אורני” בין הדרכים הראשיות והמוכרות של ההפשטה המקומית.
אוצר: רון ברטוֹש
