זהירות, מאגמה במצב רתיחה, ניתכת וניטחת בהתפרצות געשית מהעמוד הראשון עד המילה האחרונה בעמוד 285, שהיא, איך לא, ״בעוצמתה״. לפחות הונח סימן שאלה משמאלה, כמו על מנת לבלום את הזעזוע על ספה של תהום סיום הקריאה. תנופת המילים המתגלגלות כשעטת אבנים במדרון תלול מדהדת את סלעי המפולת בחיי הגיבורה, אביגיל, “אישה בעונת מעבר”, שבין הילדים העוזבים את הבית, הרומן המתחדש עם מייקי אהבת נעוריה והקשר המתחדש עם גב’ פיק הפסיכולוגית האקסצנטרית, ההורמונים המשתוללים וההתפרקות חסרת המעצורים – מפגישה את הקוראים והקוראות עם שאלות קיומיות על מה חשוב בחיים האלה בעצם, ואיך נשמור על עצמנו נוכח תנועת הזמן שאינו עוצר.
