תערוכה קבוצתית
בהשתתפות: שרית אכטנברג, איה אליה, אסף אלקלעי, נמרוד ברקו, נוגה גלעד, אילת גנוסר כהן, צוקי גרביאן,
רותי דה פריס, יונתן הירשפלד, שי זילברמן, יעל חובב, שי יחזקאלי, עופר כץ, אתי לוי, יעקב צ’ מאיר, הראל מנחם, דורית פיגוביץ גודארד, יערי שלם, איילת שני.
אוצרת: שלומית ברויר
Primo Pensiero – מחשבה ראשונית, כך כונתה מחברת הסקיצות שבה רשמו, ציירו ושרטטו אמני הרנסנס כל בדל רעיון ומראה עיניים שחבר לשגרת יומם. הגם שסקיצה היא הערת אגב מינורית, מובהקת בגולמיותה הרעיונית ובדלותה החומרית, הרי שבמהותה היא ראשיתו של מהלך ומושאו של מעשה; כך, מחברותיו של לאונרדו דה וינצ’י (1452 – 1519) מציגות מנעד רחב של תחומי עיון ועיסוק, החל מרשימת קניות פרוזאית
ופירוט בעלי חוב, עבור דרך מתווים לקומפוזיציה ורישומי הכנה אדריכליים וכלה בדקדוקים אנטומיים של מנחי גוף וקלסתרי פנים.
בתערוכה קונטרסים בבית עלמא מוצגות מחברות (ושני ספרי גמרא) שצוירו, שורבטו, הוערו ונכתבו במהלךולקראת שיעורי מדרש ועיון על-ידי אמנים-עמיתים ומורה אחד. ברוח האזכור לעיל, ספק אם מדובר במחברות סקיצה, שכן הדימויים והטקסטים חפים מהיתכנות שתחולץ בהמשך לכדי תוצר רעיוני-אסתטי מושכל. קל וחומר, נדמה שהשחרור מסדר יום תכליתי הופך דווקא את היסח הדעת והמחווה הכאוטית למחולליה
הנחרצים והאוטונומיים של פעולת היד; זליגת המלל ועיבוד השמע, שמתמצקים לחומר בתיווכה של היד, מצרפים לפיכך לדפדוף האופקי השגור חתך עומק שבסיסו מטריאלי וראשו אידיאי – או שמא גם להיפך, ומדובר בהשפעה הדדית וביחסי גומלין.
המחברות המוצגות על עושר דימוייהן ושברי הטקסט, אינן מבקשת לשמש כעקבה מתקפת למתרחש בשיעורים בבית עלמא, לא כל שכן כפתיח להתרחשות מז’ורית בהמשך. היענותם של רוב המשתתפים להציגן חשופות ולאפשר למבקרים לדפדף בהן ללא תיווך, ייתכן שמכנסת לתוך הבית את האמנות הפלסטית כנדבך אורגני במרחב וכפריזמה נוספת לקריאת תכניו. יתירה מכך, פרישת המחברות על פני שולחנות הלימוד ובין
מדפי הספרים מציעה להמחיש באמצעות מחוות הרכינה והעלעול את הריתמוס האגבי כפרקטיקה ששימשה בין היתר ליצירתן.
